סיפור של ריפוי מולד היוצר חיבור לזכרון ישן ומעורר אותו שוב לחיים עכשיו,
עם תיקון לאורך כל הזמן מהרגע שהיה נוכח ועד היום.
– ככה היא סיפרה לי –
אחר כך הוא אמר לה שעזב את הבית כדי שהיא תלמד מה זה להיות בלעדיו ותבקש שהוא יחזור, אבל היא לא ביקשה, היא אזרה אומץ להגיד לו שיעשה מה שהוא רוצה, ואחר-כך הכל היה יותר קל.
היום היא מספרת כמה נעלבה מהמחשבה שחיה עם מישהו שהתנהג אליה כאילו היא ילדה קטנה שצריך ללמד אותה לקח. אשתו לאורך שנים ועדיין מקטין אותה, מגיע למעשה קיצוני כזה כי חושב שהוא יכול לשלוט בדברים במניפולציות מתוחכמות, והפעם לא הצליח לו, כי הוא זה שביקש לחזור.
העלבון הזה לא הצליח לעזוב, היה שם כמו פצע קטן ומטריד שגרם לה להרגיש קטנה, אפילו שהיא בגדולה עצומה למדה את הלקח האמיתי שלה, שמתוך הלבד והנטישה מצאה את עצמה מחדש.
את הפצע הזה היה קל לתקן, הוא די חדש אבל יושב על משהו ישן, על המקום הילדותי הזה שהמבוגרים אוהבים להכנס בו, להגיד – "את עוד קטנה", "כשתגדלי תביני", או סתם לא מתייחסים ברצינות כי היא "צעירה מדי".
לפני הפצע הזה יש מקום שלם לגמרי של חיבור אמיתי למי שהיא, קטנה או גדולה לא משמעותי, אלא הידיעה שהיא יודעת.
כשהיתה קטנה אמרו – "הילדה הזו יודעת מה היא רוצה", ומתוך המקום של שילדה שיודעת מה היא רוצה – נעשה התיקון וההבנה שהיא תמיד יודעת מה היא רוצה, ויש בידע הזה בטחון עצמי, נחישות, עוצמה.
לפעמים הידע מוביל לטעויות, לפעמים מוביל לנצחונות, אבל הוא תמיד בא מתוך הבטחון הפנימי שעכשיו יש אליו חיבור.
