פוףףףף….

סיפור בקיצור –
לשאלה על מוות והליכת הנשמה, ניתנה תשובה של פעולה – הודלק נר, ובנשיפה אחת, פוף קטן – כבה.
לאן הלכה הלהבה?
שאלה שנשארה פתוחה והשאירה מקום להמשך.

ההמשך דיבר על מחסומים. הכל קיים מעבר למחסום,
אבל המחסום כמו מעיל גשם – לא נותן לדברים להגיע פנימה ולהספג.
יש הרבה אהבה מסביב, הכל צבעוני וריחני, אבל הגוף המוגן נשאר בשממונו, אמנם נפרד לחלוטין מהקור, אבל גם מהחום.
מסתבר שהחום יכול להספג בפשטות רבה, אם רק יעלם המעיל הזה, המחסום.

אז איך מסירים?
ממש פשוט – כמו כיבוי הלהבה – פוףףףףף….. והמעיל נעלם. הכל יכול להספג עכשיו.
ואם זה כל כך פשוט, שווה לאמץ את הפעולה הזו כמתכון בדוק לספיגת אהבה בתרגיל בוקר יומיומי.
נכון, יכול להיות גם קר לפעמים, אבל החום תמיד מנצח
כדאי להסיר את מעיל ההגנה,
החיים יפים.

ואז מגיע רגע האמת, איזה מחסום להוריד ראשון. בבחירה מודעת אני מסירה את זה שנמצא כאן בתוך הסיפור – מחסום הבושה האישית שלי לאורך שנים לחשוף את מקורות המידע הרוחניים שלפעמים אני באה לבקר אותם. הנה חלק מהסיפור שלי –

פעם פגשתי את משה, אחר כך את ישו, ואחר כך באופן אישי לחלוטין את אושו. זה היה משעשע, במיוחד לאור העובדה שכל האנשים האחרים סביבי פגשו את אלוהים והמלאכים באותו זמן, עם שמות יפים כמו מטטרון, גבריאל, רפאל ושאר חבר'ה יפים וטובים, ואילו אני הסתפקתי בבני תמותה מתים. ובכל זאת, היו כל מיני חוכמות שהם סיפרו לי, דברים שהתחברו יפה. היו ריגושים ושמחות ועוד כל מיני, ואז נפרדנו זמנית.
את הידע שכתבתי למעלה אמרו לי השלושה לפני יומיים, אחרי מפגש חוזר ומשעשע שכבר הרבה זמן לא התרחש. סיפרו עוד כמה דברים אינטימיים שלא אפרוש כאן, אבל מה שאמרו על החיבור המעניין שביניהם מצא חן בעיני, והרי הוא על המסך –

שלושתם הובילו אחרים:
ישו הוביל עולם, משה הוביל עם, ואושו הוביל קומץ אנשים. הפעולה של שלושתם דומה – הובלה.
הובלה לאן, מה המהות? ובכן, כאן יש הבדל קטן –
ישו הוביל רוח לפני הגוף, משה הוביל גוף לפני הרוח, ואושו משלב גוף ורוח בשויון יחסי.
ההובלה לא באה מתוך רצון להוביל, אלא מתוך העובדה שאנשים הלכו אחריהם.
הם פשוט היו שם במלוא הנוכחות.
אם הנוכחות שלמה, הכל קורה מעצמו.

11.2007